אהבת אותי

וכשברכת, שתקתי
לא זרקתי אף הערה צינית, ולא ניסיתי להתחכם.
אחר כך ישבת והכנתי לנו קפה,
אפילו לא הצעתי אלכוהול, לא היה בזה צורך.
הבית היה קצת קר, אז לבשתי ג’קט גדול-
שיסתיר את המחשוף, לא אכפת לי.
—
שאלת אותי אם יש עוגיות, עוד לפני שסיימת לשאול כבר היו על השולחן ערגליות כאלה שקניתי בבוקר.
“גם את קונה עם המילוי בטעם תות? הכי טעים” חייכת ואכלת-
הבטתי עליך כמו שהנרות מביטים על השַׁמָּשׁ,
הקשבתי לסיפורים שלך על העבודה ועל העסק החדש שאתה רוצה להקים.
לא דיברתי על עצמי,
אולי זו הפעם הראשונה שלא דיברתי על עצמי.
—
אחר כך קמת ללכת,
לא נגעתי בך ולא ניסיתי לפתות אותך להשאר.
רק חייכתי אליך כשליוויתי אותך לדלת
ועמדתי קפואה כשנשקת ללחיי.
“תודה” לחשת “הייתי צריך קצת שקט”
הסתכלת בי
אולי חיכית להצעה כלשהי
היא לא הגיעה, עייפתי מהנועזות.
למרות שרציתי שתישאר,
נשבעת שרציתי.
—
כשסגרתי אחריך את הדלת,
נשענתי עליה והרגשתי טעם של חמוץ מתוק בלב.
הלכתי אל המטבח ושטפתי את הכלים,
המים החמים הפשירו לי את הידיים הקרות.
נזכרתי באיזה סיפור שקראתי בפייסבוק,
על בחורה ששוטפת כלים ופתאום קורה משהו לא צפוי-
והנה צפצוף מהאייפון “תפתחי” כתוב.
פתחתי את הדלת,
עמדת שם-
נגעת לי בידיים,
“הן עדיין רטוב…” לא הספקתי לסיים
וכבר נשקת לי.
—
על הספה בסלון,
כשאור נרות החנוכה מציץ מהמטבח-
אהבת אותי,
ואני אהבתי אותך.
על הספה בסלון,
כשאין מגננות, תחכום, אלכוהול, סמים, או רצון להצחיק-
נתתי לקולות טובים לצאת לי מהגרון,
ולשפתיים בשרניות לעבור על גופי.
על הספה בסלון ,
אהבת אותי-
ואני אהבתי אותך
ככה הכרנו הכי טוב,
על הספה בסלון,
עם אור נרות,
שהאיר לנו את הדרך
למנוחה, לאהבה
וסוף סוף לבית.