בן גלים:”לא יכולנו למנוע את האסון”
(תמונה מתוך אתר גבי בן גלים חברה לבניה)
“אני מקווה שבן גלים יזכור במשך כל ימי חייו את איתי, הילד הקטן שבגללו כבר לא יגדל להיות ילד גדול. אני רוצה שהתמונה של הבן שלי תישאר לנגד עיניו של בן גלים ותהיה על מצפונו”,כך אביו של הילד אתי פרויים שנהרג לפני שש שנים בקאנטרי גלי גיל
גבי בן גלים,מי שהתמודד בעבר לראשות העיר בקריית ביאליק, איש העסקים והקבלן המוכר בקריות ובעלי הקאנטרי גלי גיל עלה השבוע לדוכן העדים בהמשך למשפטו שמתנהל מזה מספר שנים בגין גרימת מותו של הילד איתי פרוים בן השש בקאנטרי בקרית מוצקין וסירב לקחת על עצמו את האשמה.
השופט טורס עצר את דברי בן גלים מספר פעמים והזכיר לו שהודה באשמה.
האב השכול: “בגללו הילד שלי כבר לא יגדל”
כזכור,גבי בן גלים הורשע בגרימת מותו ברשלנות של הילד איתי פרוים ז”ל, שהתחשמל למוות בבריכת הפעוטות בקאנטרי גלי גיל, לנגד עיני הוריו ואחיו. ההודאה של בן גלים התקבלה במסגרת עיסקת טיעון ולאחר שהפרקליטות הבטיחה כי תדרוש מבית המשפט לגזור עליו רק עבודות שירות ולא מאסר בפועל.
חרף העובדה, עלה בן גלים לדוכן העדים, התנער מאשמה דבר שהכעיס את של שופט בית משפט השלום בקריות, יוסי טורס..
השופט העיר לו כי הוא מכחיש כעת דברים שכבר הודה בהם, ואמר: “לא הפנמת דבר מהתנהלותך הרשלנית. בדמו של הילד הזה היית צריך ללמוד לקח ולשנות את דרכך”.
בשלב הטיעונים לעונש יש לנאשם הזדמנות להביע חרטה ולהתנצל, אך בן גלים לא עשה זאת, אלא אמר לבית המשפט כי כבר שש שנים הוא מחכה לומר את דברו: “נברתי במוחי ובמעשי לאחור, וניסיתי לענות על השאלה האם יכולתי למנוע את האסון בדרך כלשהי. הגעתי לתשובה ולמסקנה ברורה שאנחנו, בקאנטרי, לא יכולנו למנוע את האסון, שקרה רק בשל רשלנותו של הקבלן”.
השופט טורס: “אתה צריך לשכנע אותי שהפנמת את הטעויות שלך ובעתיד תתקן את ההתנהלות הרשלנית שלך. במקום זה אתה עומד ומסביר שאתה בסדר ואחרים אשמים”.
עו”ד שמייצג את משפחת פרוים,רועי קרן: “לאור דבריו של בן גלים, אנו דורשים מבית המשפט לבטל את הודאתו ולהמשיך לנהל נגדו משפט”.
גם אביו של הילד, אריק פרוים, עלה על דוכן העדים וסיפר על התרסקותו האישית לאחר המקרה ועל התרסקות המשפחה. הוא הגיע עם דף שנכתב מראש ואמר: “אני חושש לשכוח משהו. איתי נהרג ביום שהיה אמור להיות שמח בחייו. הוא ביקש להישאר עד הערב ואחר כך שנקנה לו דיסק של בוב ספוג. הגורל רצה אחרת, ואת בוב ספוג חרטתי לו על המצבה.
“הייתי עם איתי ביום האסון, והתמונות ותחושת האשם לא יוצאות לי מהראש. בשנה וחצי האחרונות אני מטופל וחי על כדורים. טרם המקרה הייתי מנהל מוערך בחברת ביטוח, עם שכר של יותר מ-20 אלף שקל בחודש, וירדתי ל-5,500 שקל. שנה אחרי האסון פוטרתי, ועד עכשיו פוטרתי מעוד שני מקומות עבודה. אני סובל מנדודי שינה, לחצים, חוסר נשימה, פחד ורעידות”.
“בתי המשפט מקילים ראש עם עבריינים שגורמים מוות ברשלנות. בל נשכח שבמקרה שלנו מדובר בלקיחת חיים של ילד בן שש. אני חושב שהעונש המינימלי צריך להיות מאסר בפועל. קשה לי המחשבה שחיי הילד שלי מוערכים בכמה חודשי עבודות שירות. נראה לי שמתחשבים יותר באשמים מאשר בקורבנות. לפעמים אני שואל את עצמי, בשביל זה גררתם אותנו כל כך הרבה שנים? בשביל זה באו להעיד יותר מ-100 עדים במהלך המשפט?
השאר תגובה