שולחן השבת של מזליקה

תצא מזליקה הזקנה מביתה
ותצעק ברחוב “כל מי שאין לו כסף לעשות שבת, שיבוא אצלי, יש הרבה אוכל”
כשיצאו הגברים מבית הכנסת,
כל אחד לביתו,
תחכה מזליקה בדלת-
מאחוריה שולחן ערוך עם מטעמים וריח דגים באוויר.
ותחכה,
ותחכה,
ותחכה.
—
כל שישי, יגיע אל ביתה רק אדם אחד.
הוא יחבוש כובע קסקט וילבש מכנסי פסים.
האדם ישאל את מזליקה “אולי אפשר לבוא אצלך? אשתי לא בישלה, אולי עייפה”
“בטח!” תחייך אליו ותפתח דלתה בפניו “תרגיש עצמך בבית!”
והם יגשו אל השולחן והוא יברך לה עם קצת שגיאות- היא לא תתקן אותו.
וכשיקריא את “אשת חיל” יסתכל לה בתוך העיניים שפעם היו זוהרות ויכוון אל תוך נשמתה.
—
ואחר כך ישבו, ישתו, יאכלו והוא יכריז “הדגים בדיוק כמו שאמא שלי עושה, יבורכו ידייך!”
מזליקה תסמיק ותספר לו בדיחה ששמעה אצל בן הרוש הקצב-
אחרי מחשבה קצרה, הוא יבין ויצחק צחוק גדול ורועם.
—
לבסוף,
אחרי האבטיח והמלבי הוא יתעייף
ויגש אל חדר השינה-
יניח ראשו על הכר וירדם.
מזליקה תחלוץ נעליו, תפרום כמה כפתורים בחולצתו, תסיר כובעו ותלחש
“תישן בעל שלי, תישן, אולי הנרות שהדלקתי יחזירו לך את הזיכרון”
—
אחר כך תשטוף את הכלים,
תכניס את מה שנשאר לקופסאות
ותנעל את הדלת.
עכשיו לישון,
גם מחר היא צריכה להזכיר לו לאן לחזור.
—