אל תסתכל בקנקן

מדובר על ילד בן 14, פרח טיס קראו לו הוריו. בן טובים ממשפחה טובה.
תלמיד מצטיין, ילד מחונך, עושה שיעורים בזמן, שוטף כלים, משחק בהרמוניה עם אחיו התאום. זה מה שקרה בבית בכל אופן.
הכל התנהל כרגיל, עד שיום אחד אימו של הילד, בזמן שהייתו במקלחת ראתה בצ’ט בפייסבוק שלו כל מיני מושגים שלא הכירה ולא שמע קודם לעולם.
“תפוחים”, “מתי הישיבה”, “היום בערב עושים “החלקות” ” ועוד.
האמא פנתה אלינו, מודאגת ומבולבלת.
אמרנו לה שהדרך היחידה שבה יהיה ניתן לראות היא לעקוב אחרי התנהלותו באופן סמוי.
כך, בצל הרגישות העצומה של שמירת האמון בין הורים לילדיהם, אנחנו יוצאים לדרך.
שבוע של מעקב צמוד וסמוי על הילד העלה דברים שאפילו אנחנו, קצת הופתענו בעיקר לאור ההקדמה שעשו לנו על הילד.
אז מה ראינו ?
הילד יוצא מהבית, מתקדם רגלית שלושה בניינים ומתחיל לחפור באדמה, לאחר כחצי דקה נראה מוציא משם ג’ויינטים  וממשיך בדרכו.
בהמשך היום, הוא פוגש שני חברים נוספים בני גילו, יוצאים למרכז המסחרי בעיר, נכנסים לחנות בגדים, מודדים חולצות, מוציאים מהתיק “מנתק מגנטים” שמים את החולצה מתחת לחולצה שאיתה הגיעו ויוצאים מהחנות. זוכרים את ההחלקות מהצ’ט בפייסבוק? להלן הלכה למעשה.
בדרכו מהחנות הביתה, בועט במכונות סיגריות ושתיה וגונבים פחיות XL מתחנת הדלק “ילוו” הסמוכה למקום.
בשלב הזה החלטנו שאנחנו עוצרים. קבענו ישיבת ביניים עם ההורים, הלם, שתיקה, חוסר אונים.
זה בערך כל תוכן הפגישה. אנחנו מנסים להרגיע את ההורים ההמומים  וממשיכים לעבוד.
במקביל למעקבים אנו מבצעים בדיקות מיידענות אינטרנטיות ואיסוף מודיעין בדגש על הרשתות החברתיות.
במהלכן אנו מגיעים למעגל החברים של הילד ומתחילים לאסוף מודיעין רלוונטי ביחס למפגשים.
לאחר כשבוע, אנו מקבלים מודיעין סמוי בקשר לתכנון, איום ונורא.
תכנון מזעזע של אונס ילדה הלומדת עימם בשכבה.
האונס תוכנן להתקיים במקלט הסודי, לכל אחד מהחברים יש תפקיד, הילד שלנו הוא המוח, הוא המתכנן.
מחלק הוראות מי תופס לה את רגל ימין, מי תופס לה את רגל שמאל ומחלקים משימות. כבר לא צחוק.
יש לנו תאריך, יש לנו שעה.
אנחנו מעדכנים את ההורים באופן בהול! בונים איתם ובאישורם תכנית מניעה חדה וברורה!
בשל רגישות ודיסקרטיות אין באפשרותנו לפרט על פרטי הפעולה שבוצעה.
השורה התחתונה האירוע נמנע. נמנע אסון נפשי, פיזי וכל פרמטר שרק תחשבו עליו.
פעולת המניעה שביצענו גרמה לאפקט הרתעה אדיר בקרב הילדים המעורבים והציגה את הוריהם “כמצילי החיים” שלהם. עד היום אנחנו בקשר עם ההורים,
עד היום הם מברכים אותנו.