לא קלה האהבה

זוכרת את ההרגשה הזו?
בתחילת הקשר שלך עם הגרוש, כל אחת וההתחלה שלה,
היה את הרגע הזה שידעת שזהו,שמצאת את שלך והוא האחד.
הפרפרים, ההתאהבות , חוסר תיאבון, ההתרגשות, זוכרת???? גם אני לא.
כשמגיעים למצב בו מחליטים להתגרש
רוב הזוגות לא זוכרים אפילו את האהבה שהייתה, אם הייתה.
השנים שעברו, הילדים, השגרה, הוויכוחים, עורכי הדין, הגירושין, העצבי.
זה לא משנה כמה טוב סיימתם את זה, הכל כבר השכיח את הרגש הזה שבגללו בכלל הכל התחיל.
אני זוכרת את הפעם האחרונה שהרגשתי את פרפרי האהבה האלה, בצבא.
לא כי הוא לא היה שם כלפי הגרוש…
פשוט עברו הרבה כל כך הרבה מים בנהר והוא כבר נכנס למשבצת
של אבי ילדיי/הגרוש/ הטעות/ החבר הטוב / ההוא שאני בתחרות סמויה איתו.
לצערי, זה הדדי, לרוב.
את יוצאת לך לדרך חדשה , מנסה להבין מה עכשיו,
הרי כולנו רוצים במישהו שיהיה לידינו לחבק, לאהוב, לפנק, לחבק, שירך משהו אחר מלבד “אמא של”.
אז את מוצאת את עצמך יושבת,
פותחת לעצמך איזה פנקס או את הפתקים של האייפון
ורושמת לעצמך מה את מחפשת, בדיוק כמו רשימת מכלת,
ואיכשהו כל הדברים שרשמת הם הדברים שבעבר ממש לא עניינו אותך, כי היית צעירה, יפה וטיפשה.
עכשיו את מחפשת גם חבר טוב.
איש שיחה, אקדמאי, חתיך על- הורס, בראד פיט.
מתחשב, רומנטי, שרמנטי, מטופח, ספונטני, שיהיה מדהים עם ילדים,
אוי רגע, הילדים, אז הוא צריך להיות גם אבא טוב, שיודע לבשל, אם אפשר גם לקפל כביסה ושידע לקדוח חורים בקיר.
כי חשוב שיסחוף אותי, שיפתיע אותי ושהמשפחה שלו תהיה נחמדה.
פה המוח שלי נעצר , מה משפחה עכשיו?
צריך גם להכיר את המשפחה? שוב?
מה ,ואולי נתחתן? ברבנות?
ואם אני לא בנויה לזה?
אולי יש לי מוטציה בדי .אן .איי ואני לא מסוג האנשים שמסוגלים לחיות עם מישהו כל החיים הרי ניסיתי את זה כבר.
ראינו איך זה נגמר.
את עדיין לא פגשת אותו וכבר יש לך רשימת מכלת די רצינית:
פחדים , סיוטים , פוביות.
אבל את, שמתחילה פרק ב׳ בטוחה שעכשיו מגיע לך את כל מה שלא היה לך בפרק א’
ופרק ב׳ צריך להיראות כמו אגדה ולא כמו סרט תורכי. סינדרלה. רומיאו ויוליה- רק עם סוף טוב.
אז הסתכלתי ברשימה, התעצבנתי על עצמי ותלשתי את הפתק מהפנקס.
גרושה, כבר לא כל כך צעירה ואפילו לא זוכרת איך מרגישה אהבה.
הלכתי לישון עם צביטה בלב, זהו? נגמרה האהבה בשבילי?
טוב נו מי צריך אהבה?
לא רוצה עוד פעם זוגיות, לא רוצה להתחייב לאף אחד ואני לא רוצה שמישהו יגור איתי…
אני רוצה את עצמי ולבד!
מעכשיו זה למצוא מישהו להעביר איתו את הזמן ,
להזדקן יחד כחברים טובים, ולא יותר מזה.
או שעכשיו זה השלב שאני אצא ואהיה עם מישהו רק בשביל הפאן?
הימים עוברים להם ואת נרשמת לך לכל מיני קבוצות בפייסבוק,
מחפשת אתרי הכרויות, יוצאת לפאבים עם חברות כי זה מה שעשית בפעם האחרונה שהיית פנויה, בצבא.
את רואה את כל הילדים האלו שמחפשים אהבה רצינית, סטודנטים בעיקר,
שרוצים לממש את החלום להתחתן ולבנות משפחה.
מישהו ניגש אלינו.
אני וחברתי (הנשואה) על הבר כבר אחרי כמה כוסות נחמדות היא של בירה ואני של יין
״היי מה שלומך״?
אני: ״ בסדר , ואתה..?״ ( הוא נראה ממש ילד)
הוא: ״ בנות כמה אתן, מה עושות בחיים? ״
אני: ״ אני מורה, והיא מאמנת ריצה״ ( בואו נתעלם מהשאלה השניה…)
הוא: ״ מורה??? בת כמה את??״ (
הההיי הי הי, למה שאומרים מורה יש לנו בראש את הפרצוף המקומט של המורה שלנו מהיסודי שהיתה בת 70 לפחות?)
שיט. טוב נו גם ככה הוא ילד, פדופילית אני לא.
אני : ״31, יש לי שתי בנות״ ( חחח זה תמיד מבריח אותם).
הוא: ״ וואאוווו , טוב אני 25″
מממ ביי.

ממשיכה לשבת על הבר הזה ואומרת לעצמי ,
אולי לפני 10 שנים אם היית ניגש אליי היה יוצא מזה משהו.
החברה ששעה מנסה לעשות איתי סלפי ואנחנו יוצאות כמו שתי שיכורות דפוקות , שואלת אותי ״ מה יש לך?״
ואני שואלת אותה ״ אני יאהב שוב?״
( מאיפה לה לדעת? גם ככה אהבה לא שיחקה תפקיד בשנים האחרונות אצלך אז מה היא תענה לך?)
“אני בטוחה שכן”.
מישהו שם למעלה מסדר את הדברים איך שהוא רוצה.
במקום שהכי לא ציפית לו זה יגיע.
את תעמדי מול האדם שיחזיר לך את התחושה הזו של גיל 18 ,
והמוח… מוח? נו תגיד משהו… אתה תמיד מדבר איתי…
איננו.
הפרפרים האלו הם יחזרו.
בפעם אחרונה שהרגשתי משהו באזור הזה של הבטן.
זו היתה צרבת בסוף חודש תשיעי….
את תחזרי הביתה, מרחפת באיזה עולם,
למי אכפת מכל מה שהיה? ושוב תהיי בת 18.
רשימת המכלת שעשית לפני כמה שבועות תעלה אבק ליד המיטה,
ויישאר לך רק להתחנן לאמא שלך שתבוא לעשות בייביסיטר ..

גרושה+2