קמצנות רגשית

הם יצאו לדייט ראשון, כמה שאני לא אוהבת את המילה דייט.
זה תמיד נראה לי רשמי שכזה לאכול בפה סגור,להקשיב בפה פעור, לצחוק בפה לא כעור
היא הזמינה שייק “שמרוב בריאות עושה אותך חולה”, הוא זרם איתה במוד הבריאות הטבעי.
ישבו, פטפטו, צחקו,הגיע חשבון. אני מכירה אותה, לא נעים לה להרגיש חייבת,
קשה לה שמשלמים עליה, המילה ניצול רחוקה ממנה שנות אור.
הוא גיחך ותמה בנונשלנט: “חצי חצי”?
אם היא ציפתה להחליף איתו נוזלים שכאלה, בן רגע התייבשה רבתי,
הנהנה בראשה במבוכה והניחה שטר שכזה על השולחן. שולחן המריבה.
טרן אוף טוטאלי, מכווץ את שרירי הארנק, במקום את שרירי “הברדק”.
רבותי, אין מצב שבדייט ראשון ואף שני, אישה משלמת.
וגם מבחינתך,אל תבלסי כאילו הייתה זו הסעודה האחרונה של ישו.
“חצי חצי” קיים רק בין שותפים לעבודה,לא בין בני זוג.
נקודה. סוף פסוק. ולא אמרתי, חס וכרפס, שהוא תמיד אמור לשלם!
אני פוסט פמיניסטית. לא היה ולא יהיה שיוויון בינינו.
אתם לא תלדו לעולם אנו לעת עתה דופקות את הראש בתקרת זכוכית כלכלית לא מאוזנת.
קמצנות זו אחת התכונות הלא נעימות ביותר (ואני ממש מעודנת בהגדרה)
קמצנות כלכלית שמבוססת על “נפלאות הצמצום”, מביאה איתה בדר”כ קמצנות רגשית
הוא לא ידע לפרגן לך,כאילו שזה לוקח לו מהבשר
גם במיטה, הוא לא ירחיב “אופקים”, לא יגדיל ראש משל את גלידה שלא בשקל תשעים,
לא תקבלי תלוש אהבה פלוס הטבות. המילה מענג לא בלקסיקון שלו.
כנראה שיתנהל בצעד קדימה,שניים אחורה. הוא אף פעם לא יהיה מחובר אלייך עד הסוף.
חיבור זה הוספה והוא בעניין חיסור, חילוק והוצאת שבר שכנראה יכלול את הלב שלך.
תדעו תמיד, שלנדיבות יש טעם מיוחד, השפעה חזקה והרי,כמה רווח יש בצד הנתינה.

עדי שיבק

הגיבו מהפייסבוק

השאר תגובה