שבת לשתיים

תמיד ידעתי שילדים להורים גרושים סובלים אם ההורים שלהם נמצאים בריב, הם לא מבינים באיזה צד לבחור, לכן נשבעתי לעצמי שאעשה הכל להישאר עם הגרוש שלי בקשר טוב, אני גם יודעת שזה לא תמיד מתאפשר.
זוכרות את פסיעת הרגל הראשונה שיצאת מהרבנות? אז יחד איתה הגיעה הרגשת המלחמה הלא ברורה, אחת המלחמות היא להראות לילדים מי ההורה המקריב והמשקיע יותר, אל תגידו לי שזה לא קיים! זה תמיד קיים! מצאתי את עצמי יושבת על המחשב ונכנסת לכל קבוצה אפשרית לטיולים לילדים, לאטרקציות, מורידה אפליקציות , עושה מנוי לחברת הטבע והגנים , נכנסת לכל מה שאפשר לעשות עם הילדים.
לנשים בכלל כל העניין הזה הוא “לא כוחות”, לרוב, הילדים נמצאים אצלנו יותר , אנחנו הדמות המחנכת/הרעה ואצל אבא באים לבקר והוא עושה לנו כיף חיים ומותר הכל- נו גברים, אתן יודעות איך זה, קינוח לפני האוכל , פיצה לארוחת הערב.
ראבק חתכתי את הסלט שלכן קטן קטן , עם מנת פחמימה , מנת חלבון, לקינוח איזה מעדן ״ נו , אמא , אני לא רציתי ביצה כזו״ (גם אני לא רציתי להכין אותה, יש לי ברירה? רציתי לשבת לי על איזה ערסל בהודו) ״ זה מה שיש דארלינג , שיהיה בתיאבון”.
אני כבר שומעת את הגלגלים של המוח של הגדולה שלי זזים והיא חושבת לעצמה ״ איזו אמא מבאסת, באיזה יום אנחנו ישנות אצל אבא?״ ככה עובד מוח של אישה לא יעזור.
אז אני יושבת מול המחשב, מרותקת, קוראת על ארצנו הנפלאה ומתכננת לאן אני נוסעת בשבת?!? גן חיות- לא ,לא (שונאת לראות חיות ככה) , קטיף תותים ( מממממ נחמד, לא בא לי על תותים) אגמון החולה, נחמד אבל רחוק. מתארת את הבנות רבות כל הדרך , יאללה נו , אגמון החולה! (המוח הנשי- כמה שזה רחוק יותר, פראי יותר, ככה את אמא טובה יותר) ציוץ הציפור הראשונה בשבת בבוקר  והופ השכמה, 6:00 כמו שעון שוויצרי , בא לי לנסוע לאגמון החולה כמו שמתחשק לי לעבור שוב את מסכת הרבנות. אבל, נו תסתכלי עליהן. כל המשפחות נוסעות לטיולים היום ואת תעשי את זה גם אם את מרותקת למיטה עם 40 מעלות חום כי: 1. את צריכה להוכיח שגם אם בחרת להתגרש את עדיין תהיי כמו כולם 2. רגשות האשמה מציפים אותנו. צריך להכין תיק ,אוכל ויוצאים לדרך.
האטרקציות לילדים בימי שבת מלאות במשפחות מאושרות ונחמדות שלהן זה הצליח…זה נראה שאת האמא היחידה שם שלבד, איפה לעזאזל ה”כל משפחה שלישית” שמדברים עליה שעוברת גירושין, מה אני מפספסת פה?! פליז! צאו מהבית!!!! בואו לאגמון החולה! ויותר מזה כל מי שמסתכל עלייך את בטוחה שחושב לעצמו “מה קרה לבעלה”.
טוב צריך להתחיל להתקדם , הסיור מתחיל. מעמיסה על עצמי את התיק, הוא גדול ממני (כיאה לפולניה) , ורגע העגלה, אוי ,הקטנה רוצה ידיים. טוב… את יכולה! רצית להיות בקרבי בצבא, מרימה את הקטנה ,מושכת את התיק מהרצפה, שמה ב”הצלב”, מצלמה על העורף (מי משתמש במצלמה בימינו?
עולה לאוטובוס של הסיורים באגמון החולה…. הקטנה כבר נרדמת עליי, אני כבר חסרת כל כוח בגוף… ויש לנו שעה מנוחה של סיור…אוף, כמה בא לי לרוץ במקום הזה…הגדולה שלי מקשיבה להסברים, אני מצלמת , וסוף סוף יש לי חיוך… עשיתי את זה. הגעתי לאוטובוס של הסיור באגמון החולה! הסיפוק הזה שווה ערך לסיפוק שהיה לי בטקס סיום התואר, “אתה רואה? אני לא צריכה גבר”. באוטובוס הקסמים שלנו מסבירה המדריכה על המקום הקסום הזה ועל העגורים ,”העגור הוא ציפור מאוד זוגית והיא דוגמה מדהימה לזוגיות. זוג עגורים לעולם לא ייפרד”. חבל שלא יכולתם לראות את הפרצוף שלי. שולפת איזו קללה בשקט, טוב, לעגורים יש חיים שלווים יותר, הם עופות נודדים, החיים שלהם דבש, זה מסביר הכל. חוץ מזה כל העגורים אותו הדבר, הם יודעים שמה שקיבלו אצל אחד יקבלו אצל האחר.
הסיור נגמר, מסתכלת על השעון- 12:00 בצהריים.ניסע הביתה, אשים להן איזה סרט כי בטח יירדמו כבר באוטו, מפנטזת על הרגע שאני נשכבת בספה ולא זזה.
לצלילי “let it go” מפרוזן אני מנסה לשים ראש על הספה , לנוח קצת מהיום הזה.יש עוד חצי יום לפניי, אולי אצליח לשדל את אמא שלי שנלך אליה, זו תמיד אטרקציה רצויה ואותי הן לא רואות ממטר שסבתא בסביבה, בשבילה אני מוכנה שלא יראו אותי ממטר. מתקשרת לאמא שלי, שניה אני צריכה לעשות את הקול המסכן וחסר הכוחות, זה תמיד עובד:”אמא, אולי נקפוץ אלייך? הבנות נורא רוצות”. יש! איך זה תמיד עובד עליה?! טוב, צריך להכין עוד קיטבג, שיתקלחו שם כבר. אחרי ששיחקתי בכל דבר אפשרי, קפצתי, רקדתי, הסברתי, הפרדתי ביניהן במשיכת שיערות, אני יכולה להגיד שאין כמו אמא, קיבלתי איזו שעת מנוחה.
זו רק שבת אחת, מאתגרת, זה בטוח הופך להיות קל יותר. הסיפוק הזה היה שווה הכל, הן נהנו נורא, בתכלס הן לא היו מבדילות אם הייתי לוקחת אותן מטר מהבית לטיול בשטח. אנחנו הנשים צריכות לספק את רגש האשמה., ככה הרגתי שתי ציפורים במכה סיפקתי לאשמה שלי את מה שמגיע לה ולילדות עשיתי “טיול שבת” כמו כל משפחה.
הגענו הביתה, הבנות אחרי מקלחות כבר, החיים יפים, אני מתמלאת באנרגיות מטורפות, 2 סיפורים ו- 2 שירים ואני לבד, מנוחה.
“אמא, מתי אנחנו ישנות אצל אבא?”
בום. “לילה טוב”
מתקשרת לבייביסיטר “היי, יש מצב שאת יכולה להגיע לשעתיים? אני רוצה לצאת לריצה” .

 

הגיבו מהפייסבוק

השאר תגובה