אלוהים ואני במעגן הדיג

 

בוקר אחד קבלתי שיחת טלפון בהולה,
מעבר לקו היה רפאל. נו אתם יודעים,האיש עם הכנפיים.
“אלוהים מבקש לפגוש אותך!” אמר בדיבור פשוט, אבל נחרץ

ידעתי למה אלוהים רצה את הפגישה
למה אני כבר לא הולך לבית כנסת,לא מניח תפילין ואפילו לאחרונה, הכיפה נשארה לה במגירה.
מה אני אגיד לכם,קצת התעייפתי מכל הקטע של הדת.
אז חשבתי אולי נשנה כיוון
אולי אהיה אתאיסט,בלי יותר מידי כאבי ראש.

הגעתי למעגן בסביבות ש בערב השמש כבר התחילה לשקוע וצבעה את הים באודם מגניב כזה
פגשתי אותו במעגן הדיג,ליד המסעדה המיתולוגית של עזרא .
שלפתי מהכיס חתיכת קבנוס
“רוצה”? הצעתי
“לא,זה עושה לי צרבת”, ענה לי אלוהים.
אחרי כמה ביסים בקבנוס הסתכלתי על אלוהים
“שמע,ההמצאה של הקטע הרוחני לא ממש תופסת”.
“בכלל,זה מבאס שיש מלחמות בשם הדת,
ושכל השבוע צריך להתפלל ועוד שלוש פעמים ביום!
ועד שמגיעה השבת, צריך לקום מוקדם לבית הכנסת קיץ..חורף..
ולי,לי בא לישון בשבת”,המשכתי.
וזה עוד בלי פסח, שצריך לנקות כמו תאילנדי
סוכות מרגיש לי כמו קבלן בניה סיני
ושלא נדבר על יום כיפור, כשאתה רואה את הילד הקטן שלך מול העיניים
תוקע איזה תפוח שפתאום הופך להיות הדבר הכי מושלם עלי אדמות
וכמה היית משלם רק כדי לנעוץ בו את השיניים ולהרגיש את הטעם שלו.
אלוהים אמרתי, “יש מצב לוותר על הדת”?

אלוהים הקשיב לכל השיחה ונראה שהצלחתי לשכנע אותו.
וואלה,יצא גבר, לא לקח את זה קשה.
רגע לפני שהוא קם,שלף מתיק הטיולים שלו שקית קטנה
“קח,זה בשבילך”,אמר.
“מה זה”, שאלתי?
“לוח שנה”,השיב.
פעם רציתי להיות אתאיסט אבל ויתרתי.
איזה כיף שיש לנו שבתות וחגים

קובי פינטו

 

הגיבו מהפייסבוק

השאר תגובה